דימיטריוס יואנידיס
פעולות נוספות
| יואנידיס, 1973 | |
| יואנידיס, 1973 | |
| לידה |
13 במרץ 1923 אתונה |
|---|---|
| פטירה | 16 באוגוסט 2010 (בגיל 87) |
| מדינה | יוון |
| כינוי | הדיקטטור הבלתי נראה |
| השכלה | האקדמיה הצבאית ההלנית (אנ') |
| תארים | בריגדיר גנרל |
דימיטריוס יואנידיס (ביוונית: Δημήτριος Ιωαννίδης; נולד ב-13 במרץ 1923 – נפטר ב-16 באוגוסט 2010), הידוע גם בתור הדיקטטור הבלתי נראה,[1] היה קצין צבא יווני ואחת הדמויות הבכירות בחונטה ששלטה במדינה מ-1967 עד 1974.
ביוגרפיה עריכה
יואנידיס נולד באתונה למשפחה עסקית עשירה מהמעמד הבינוני-גבוה (למרות שבהמשך טען שהוא מגיע מרקע של עוני) שמקורה באפירוס. עם זאת, כפי שנחשף לאחרונה, הוא היה צאצא ליהודים רומניוטים, שהתבססו זמן רב ביואנינה.[2][3]
במהלך כיבוש יוון על ידי מדינות הציר היה חבר בקבוצת ההתנגדות של הליגה היוונית הרפובליקנית הלאומית (אנ') (EDES). לאחר המלחמה למד באקדמיה הצבאית ההלנית (אנ') והשלים את השכלתו הצבאית בלימודים בבית הספר לחי"ר, בבית הספר למלחמה ובבית הספר ללוחמה אטומית-כימית-ביולוגית.[4] כקצין צבא השתתף גם במלחמת האזרחים היוונית.
יואנידיס החל את הקריירה שלו כקצין בכוחות הגרילה של נפוליאון זרוואס (אנ').[4] הוא לקח חלק פעיל בתכנון ובביצוע ההפיכה של 21 באפריל 1967 (הוא היה אז מנהל האקדמיה הצבאית ההלנית), אך למרות כוחו הרב, העדיף להישאר בצללים, מה שאפשר לגאורגיוס פאפאדופולוס לתפוס את מרכז הבמה. יואנידיס מונה לכהן כראש המשטרה הצבאית היוונית (ESA), אותה פיתח לכוח של יותר מ-20,000 איש.[5] אנשי ה-ESA רדפו באכזריות ועינו מתנגדים פוליטיים. לאחר מותו, תיאר הדיילי טלגרף את יואנידיס כ"ראש הביטחון הצבאי האכזרי בתקופת הדיקטטורה של הקולונלים היוונים" ש"פיקח על הקמת EAT/ESA, מחלקת החקירה המיוחדת של המשטרה הצבאית, שבמטהו עונו באופן שיטתי מתנגדי המשטר, אזרחים ואנשי צבא".[6]
הוא קודם לדרגת קולונל ב-1970, כאשר במהלך אותה תקופה התנגד למאמצי פאפאדופולוס לדמוקרטיזציה. ב-1973 קודם לדרגת בריגדיר גנרל.[2]
כשהדמוקרטיזציה התקרבה, יואנידיס היה מעורב בדיכוי התקוממות האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה (אנ') בנובמבר 1973. יואנידיס, הוא זעם על הנטיות ה"ליברליות" של פאפאדופולוס ותכנן להפיל אותו באמצעות כוחות ESA הנאמנים לו.[7][8] בליל 25 בנובמבר 1973, יואנידיס הפיל את פאפאדופולוס בהפיכה מוצלחת וללא שפיכות דמים, כשנאמניו עצרו את פאפאדופולוס בביתו על חוף הים.[9] יואנידיס מינה את ידידו פדון גיזיקיס (אנ') כנשיא סמלי של יוון, ושמר על הכוח המלא אצלו. איזון הכוחות החדש הזה העניק לו את הכינוי 'הדיקטטור הבלתי נראה'.[10][11]
יואנידיס היה נחוש לספח את קפריסין ליוון במסגרת אנוסיס. הייתה לו עוינות אישית מרה כלפי נשיא קפריסין, הארכיבישוף מקאריוס השלישי, בו ראה אופורטוניסט וקומוניסט וקרא לו "הכהן האדום". בעקבות כך, ארגן יואנידיס ב-15 ביולי 1974 את ההפיכה בקפריסין ב-1974 (אנ') ומינה לשלטון את ניקוס סמפסון (אנ'), דמות שנויה במחלוקת. לאחר שנכשל במינוי נשיא בית המשפט העליון והשר לשעבר זנון סווריס, ניסה לטעון שההפיכה הייתה עניין פנימי בלבד. עם זאת, ההפיכה סיפקה תירוץ לפלישה הטורקית לאי ב-20 ביולי, שהחזירה בסופו של דבר את מקאריוס לנשיאות. יואנידיס לא הצליח לשרוד את ההשפלה, ונדחק ב"הפיכת הגנרלים" באוגוסט, בראשות ראש הממשלה דאז קונסטנדינוס קרמנליס, שסיימה שבע שנות שלטון צבאי.[2]
משפט ומאסר עריכה
ב-14 בינואר 1975 נעצר יואנידיס והועמד לדין באשמת בגידה חמורה, מרד ושותפות להריגות שבוצעו במהלך התקוממות האוניברסיטה הטכנית הלאומית של אתונה. המשפט הסתיים לאחר פחות מחודש של עדויות ודיונים. הוא נידון למאסר עולם בגין בגידה, אותו ריצה בכלא קורידאלוס (אנ').[11][12]
ב-21 ביולי 2007, יואנידיס בן ה-84 הגיש בקשה לשחרור מסיבות בריאותיות, אך הבקשה נדחתה. הוא נשאר בכלא, ונפטר ב-16 באוגוסט 2010 בגיל 87 מבעיות נשימה, לאחר שפונה לבית החולים לילה קודם לכן.[3]
הערות שוליים עריכה
- ^ Newsroom, Former dictator Ioannidis dies at 87 | eKathimerini.com, www.ekathimerini.com, 2010-08-17 (ב־)
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 Brigadier General Dimitrios Ioannidis: Soldier who served life, The Independent, 2010-08-17 (ב־English)
- ^ 1 2 TO BHMA, Τι έλεγε η CIA για τον Ιωαννίδη, ΤΟ ΒΗΜΑ, 2008-11-24 (ב־Ελληνικά)
- ^ United States Department of State, Foreign Relations of the United States: Diplomatic Papers, U.S. Government Printing Office, 2008-03, ISBN 978-0-16-079018-8. (בEnglish)
- ^ Dimitrios Ioannidis, www.telegraph.co.uk
- ^ United States Congress House Select Committee on Intelligence, U.S. Intelligence Agencies and Activities: Committee proceedings, U.S. Government Printing Office, 1975. (בEnglish)
- ^ Southeastern Europe: L'Europe Du Sud-Est, Arizona State University., 2004. (בEnglish)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Martin Klimke, Joachim Scharloth, 1968 in Europe: A History of Protest and Activism, 1956-1977, Palgrave Macmillan, 2008-03-15, ISBN 978-0-230-60620-3. (בEnglish)
- ^ 1 2 TO BHMA, Δημήτρης Ιωαννίδης Το τέλος του «αόρατου δικτάτορα», ΤΟ ΒΗΜΑ, 2010-08-17 (ב־Ελληνικά)
- ^ Terence Roehrig, The Prosecution of Former Military Leaders in Newly Democratic Nations: The Cases of Argentina, Greece, and South Korea, McFarland, 2002, ISBN 978-0-7864-1091-0. (בEnglish)