הפחתת עוברים
פעולות נוספות
הפחתת עוברים או דילול עוברים היא פעולה רפואית המתבצעת בהיריון מרובה עוברים, שמטרתה להפחית את מספר העוברים ברחם. כאשר ההפחתה מכוונת לעובר מסוים בשל מום או מחלה או ממצא חריג אחר, היא מכונה לעיתים הפחתה סלקטיבית.
הפעולה נועדה במקרים רבים להפחית את הסיכון ללידה מוקדמת, פגות, תחלואה עוברית או אימהית, ולשפר את סיכויי ההישרדות והבריאות של העוברים הנותרים[1].
רקע רפואי עריכה
הריונות מרובי עוברים כרוכים בשיעור מוגבר של סיבוכים, ובהם הפלות, לידות מוקדמות, משקל לידה נמוך, תמותה ותחלואה סב־לידתית. שיעור הסיבוכים עולה ככל שמספר העוברים גדול יותר. אחד הגורמים המרכזיים לסיכון בהריונות אלה הוא פגות, הנובעת מקיצור משך ההיריון.
העלייה בשיעור ההריונות מרובי העוברים קשורה בין השאר לשימוש בהשראת ביוץ ובטכנולוגיות של הפריה חוץ-גופית. מסיבה זו מודגשת ברפואה המודרנית חשיבות המניעה הראשונית של היריון מרובה עוברים, באמצעות שימוש זהיר ומבוקר בטיפולי פוריות.[1]
סוגי הפחתת עוברים עריכה
הפחתה בהיריון מרובה עוברים עריכה
הפחתה בהיריון מרובה עוברים, המכונה באנגלית Multifetal Pregnancy Reduction ובראשי תיבות MFPR, מתבצעת בדרך כלל בהריונות של שלישייה ומעלה. מטרתה להפחית את מספר העוברים, לרוב לשלושה, שניים או אחד, בהתאם לנסיבות הרפואיות, ובכך להפחית את הסיכון ללידה מוקדמת ולסיבוכי פגות.
במקרה של היריון שלישייה מקובל להציג בפני בני הזוג את האפשרות לבצע הפחתה, תוך הסבר על יתרונותיה וסיכוניה. בהריונות של רביעייה ומעלה ההמלצה הרפואית המקובלת היא לשקול בחיוב הפחתה, בשל הסיכון הגבוה הכרוך בהמשך ההיריון ללא הפחתה.
בהיריון תאומים אין הוכחה ברורה ליתרון שגרתי בהפחתה לעובר יחיד, ולכן אין הכרח להציע הפחתה בכל היריון תאומים. עם זאת, במקרים של סיכון מוגבר ללידה מוקדמת או לפי בקשת ההרה או בני הזוג, ניתן לדון באפשרות זו.[1]
הפחתה סלקטיבית עריכה
הפחתה סלקטיבית מתבצעת כאשר באחד העוברים מתגלה מום, מחלה או ממצא חריג, כגון ממצא אנטומי, כרומוזומלי, גנטי או זיהומי. מטרת הפעולה היא למנוע לידת יילוד הצפוי לסבול מנכות או ממחלה קשה, ובמקביל לאפשר את המשך ההיריון של העובר או העוברים האחרים.
מועד ההפחתה הסלקטיבית תלוי בזמן גילוי הממצא, בבדיקות הדרושות לאישור האבחנה, בשבוע ההיריון ובסיכון ללידה מוקדמת. במקרים שבהם האבחנה מתקבלת בשבועות גבוליים מבחינת חיות העובר, עשוי להתקיים דיון רפואי לגבי דחיית הפעולה לשבוע מתקדם יותר, כדי לצמצם את סיכוני הפגות אם תתפתח לידה בעקבות הפעולה.[1]
חשיבות קביעת סוג השליה עריכה
לפני ביצוע הפחתת עוברים יש חשיבות לקביעת סוג ההיריון מבחינת מספר השליות והשקים, כלומר ה־chorionicity. קביעה זו חשובה במיוחד בשל ההבדל בין הריונות שבהם לכל עובר שליה נפרדת לבין הריונות מונוכוריאליים, שבהם העוברים חולקים שליה אחת.
בהריונות שבהם קיימת שליה משותפת, פעולה המבוצעת בעובר אחד עלולה להשפיע גם על העובר האחר בשל קשרי כלי הדם בשליה. לכן בהריונות מונוכוריאליים נדרשות גישות רפואיות שונות ומורכבות יותר, והסיכון לאובדן העובר הנוסף גבוה יותר.[1]
אופן הביצוע עריכה
בהריונות שבהם לכל עובר מערכת שלייתית נפרדת, הפחתת עוברים מתבצעת בדרך כלל בהנחיית אולטרה סאונד, באמצעות פעולה רפואית ממוקדת בעובר שאותו מבקשים להפחית. בהריונות מונוכוריאליים נעשה שימוש בשיטות אחרות שמטרתן לנתק את אספקת הדם לעובר המופחת, כגון צריבה בלייזר, radiofrequency או שיטות אחרות, בהתאם לשבוע ההיריון ולמבנה ההיריון.
הפעולה נעשית בידי צוות רפואי מיומן, לאחר ייעוץ רפואי, קבלת הסכמה מדעת, ובישראל גם לאחר אישור הוועדה להפסקת היריון כנדרש.[1]
אבחון טרום־לידתי לפני הפחתה עריכה
לפני ביצוע הפחתת עוברים ניתן לבצע בדיקות שונות לצורך הערכת מצב העוברים, ובהן שקיפות עורפית, סקירת מערכות, בדיקת סיסי שליה, דיקור מי שפיר או בדיקות סקר גנטיות, בהתאם לשבוע ההיריון ולנסיבות הרפואיות.
ביצוע חלק מהבדיקות לפני ההפחתה עשוי לסייע בזיהוי עובר עם ממצא חריג ובקבלת החלטה מושכלת יותר לגבי העובר שיופחת. עם זאת, לא בכל מצב קיימת אפשרות או חובה לבצע את כל הבדיקות לפני הפעולה.[1]
סיכונים וסיבוכים עריכה
הפחתת עוברים עשויה להפחית סיכונים הקשורים להיריון מרובה עוברים, אך היא עצמה כרוכה בסיכונים. בין הסיבוכים האפשריים נמנים אובדן היריון, לידה מוקדמת, זיהום, דימום, פגיעה בעוברים הנותרים או צורך בפעולה חוזרת. שיעור הסיכון תלוי במספר העוברים, בסוג ההיריון, בשבוע ההיריון, במיומנות הצוות ובנסיבות הרפואיות הספציפיות.
בהריונות מונוכוריאליים הסיכון מורכב יותר, משום שקשרי כלי הדם בין העוברים עלולים לגרום לפגיעה בעובר הנותר. לפי נייר העמדה הישראלי, בהפחתות מסוג זה תואר סיכון משמעותי לאובדן התאום השני, המשתנה לפי שיטת הביצוע ושבוע ההיריון.[1]
שיקולים אתיים והלכתיים עריכה
הפחתת עוברים מעוררת שאלות אתיות, משפטיות ודתיות מורכבות. מצד אחד, מטרתה הרפואית היא לעיתים להציל או לשפר את סיכויי העוברים הנותרים ואת בריאות האם; מצד שני, מדובר בפעולה המפסיקה את התפתחותו של עובר אחד או יותר.
בישראל, פעולה זו מחייבת התייחסות למסגרת החוקית של הפסקת היריון, ובמקרים רבים גם לייעוץ אתי, רגשי או דתי לפי רצון ההרה ובני הזוג. בציבור הדתי והחרדי נידונה השאלה גם בהיבטים הלכתיים, ובמקרים מעשיים נהוג לפנות לפוסק הבקיא בפרטי הרפואה וההלכה.
בישראל עריכה
בישראל פורסם בנושא נייר עמדה של החברה הישראלית לאולטרה־סאונד והאיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה. נייר העמדה עוסק בהבחנה בין סוגי ההפחתה, בצורך באבחון סוג השליה לפני הפעולה, בהפחתה בהריונות מרובי עוברים, בהפחתה סלקטיבית, ובהתייחסות מיוחדת להריונות מונוכוריאליים ולהריונות נדירים.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- הפחתת עוברים – נייר עמדה, ויקירפואה
- נייר עמדה מספר 203 – הפחתת עוברים, האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה
- פרופ' אדי ויסבוך, היריון מרובה עוברים: שניים (או יותר) ברחם אחד, באתר כללית
- הפחתת עוברים, באתר מכון התורה והארץ - למעשה