דייגו גרסיה
פעולות נוספות
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לערוך מחדש ולתקן ניסוח. יש לא מעט כפילויות לו.
| ||
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: יש לערוך מחדש ולתקן ניסוח. יש לא מעט כפילויות לו. | |
| צילום לוויין של דייגו גרסיה | |
| צילום לוויין של דייגו גרסיה | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| שטח | {{#property:P2046}} |
| אורך | {{#property:P2043}} |
| רוחב | {{#property:P2049}} |
| גובה מרבי | {{#property:P610}} |
| נתונים מדיניים | |
|
(למפת האוקיינוס ההודי רגילה) קובץ:Indian Ocean laea location map.svg<div style="position:absolute; left:שגיאה בביטוי: אופרנד * בלתי צפוי%; top:שגיאה בביטוי: אופרנד * בלתי צפוי%;"> | |
דייגו גרסיה (באנגלית: Diego Garcia) הוא שמו של האטול הגדול ביותר בארכיפלג צ'גוס שמשתייך לטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי.
גאוגרפיה עריכה
צורת האטול היא טבעת בהיקף של כ-65 ק"מ, פתוחה בצידה הצפוני. שטחו כ-30 קמ"ר, והנקודה הגבוהה ביותר בו היא בגובה שבעה מטרים מעל פני הים.
המינים היבשתיים והאמפיביים אינם אנדמיים לאזור דייגו גרסיה.
אטימולוגיה עריכה
האי נקרא על שם הימאי הספרדי דייגו גרסיה דה מוגר (בספרדית: Diego García de Moguer) (אנ'), יליד העיירה מוגר שבאנדלוסיה, שגילה את הארכיפלג במסעו בשנת 1554.
היסטוריה עריכה
האי לא היה מיושב עד סוף המאה השמונה עשרה, עת הקימו בו הצרפתים מפעלים לעיבוד קוקוס, ולצורך זה הביאו עמם עבדים מאפריקה. לאחר המלחמות הנפוליוניות עבר האי, יחד עם מאוריציוס, לידי הבריטים. ב-1965, לקראת מתן עצמאות למאוריציוס, הפרידו הבריטים את השלטון באי מזה של מאוריציוס [א]. בשנות השישים של המאה העשרים הבינו בבריטניה כי יצטרכו לוותר על השליטה במאוריציוס אולם בריטניה הייתה מעוניינת לשמור את שליטתה בארכיפלג צ'גוס. טרם עצמאותה של מאוריציוס, הפרידה בריטניה את ארכיפלג צ'גוס משטחה של מאוריציוס והעבירה בכפייה את כל 2,000 תושבי דייגו גרסיה למאוריציוס ולסיישל. ב-12 במרץ 1968 ויתרה בריטניה על שליטתה במאוריציוס וכך קיבלה מאוריציוס את עצמאותה מבריטניה. בשנת 2000 הכיר בית משפט בריטי בזכויותיהם של תושבי דייגו גרסיה והעניק להם אזרחות בריטית.
בשנת 2016 הודיעה הממלכה המאוחדת על המשך איסור החזרה לתושבי האי דייגו גרסיה שהוגלו ועל כך שהיא אינה מוכנה להעניק לאי ריבונות או להעבירו לריבונות מאוריציוס, ואינה מוכנה לנטוש את הבסיס הצבאי.[1] התעקשות הממלכה המאוחדת על המשך השליטה באיים מבוססת על מספר טיעונים: ראשית, לפי הממלכה המאוחדת, האי הוא כלי הגנתי אסטרטגי וחלק בלתי נפרד מההגנה על הממלכה המאוחדת וידידותיה ביניהן מאוריציוס.[2] שנית, הממלכה המאוחדת התחייבה כי ברגע שלא יהיה צורך אסטרטגי הגנתי באי, הממלכה תעבירו מידית לידי מאוריציוס, אך כיום האי הוא עדיין מוצב הגנתי אסטרטגי וחשוב.[3] ממשלת מאוריציוס, מצידה, נאבקת על קבלת שליטה באיים. בהשפעת לחץ דיפלומטי של ממשלת מאוריציוס, ב-2017 האספה הכללית של האו"ם החליטה ברוב קולות להעלות את הדיון לגבי סכסוך הריבונות בארכיפלג צ'גוס לידי בית הדין הבין-לאומי לצדק.
בפברואר 2019 קבע בית הדין כי הממלכה המאוחדת נקטה אמצעים לא חוקיים בכך שהגלתה תושבים (תושבים צאצאי העבדים שהובאו מאפריקה על ידי צרפת ולא תושבים צאצאי עמים ילידים) ולאחר מכן לקחה חזקה על הארכיפלג.[4] בית המשפט המליץ לממלכה המאוחדת לסגור בהקדם את הבסיס הצבאי הממוקם באי דייגו גרסיה ולהשיב את הארכיפלג לחזקת מאוריציוס. הממלכה המאוחדת מסרבת בכל תוקף לקבל את פסיקתו, ואינה מחויבת לכך.[5]
במאי 2019, ברוב של 116 כנגד שש, החליטה האספה הכללית של האו"ם כי יש ליישם את קביעת בין הדין הבינלאומי, ולפיכך, על הממלכה המאוחדת לעמוד בתוכנית בת שישה חודשים שבה יעבירו למאוריציוס את הריבונות על האי. ארצות הברית, הונגריה, אוסטרליה, המלדיביים וישראל הצביעו נגד התוכנית, 56 מדינות נמנעו.[6]
ארכיפלג צ'גוס היווה את המעוז הקולוניאלי האחרון של הממלכה המאוחדת באפריקה. ממשלת מאוריציוס הקצתה כסף ומשאבים כדי לקבל לחזקתה את האיים, ומשרד הדואר אפילו הכין בולים מיוחדים לצורך הנושא. בהמשך, בפברואר 2022, משלחת ממאוריציוס הניפה את דגל מאוריציוס בארכיפלג.[7]
ב-3 באוקטובר 2024 הסכימה בריטניה למסור את הריבונות על ארכיפלג צ'גוס למאוריציוס, למעט הבסיס הצבאי המשותף של ארצות הברית ובריטניה בדייגו גרסיה.[8]
ב-22 במאי 2025 חתמה ממשלת בריטניה על הסכם ארוך טווח עם מאוריציוס, המבטיח את המשך הפעלתו של הבסיס הצבאי המשותף לבריטניה ולארצות הברית באי דייגו גרסיה שבאוקיינוס ההודי. לפי ההסכם, תועבר הריבונות על ארכיפלג צ'גוס שליד מאוריציוס מבריטניה למאוריציוס, ובריטניה תחכור את הבסיס הצבאי באי דייגו גרסיה לתקופה של 99 שנים, עם אופציה להארכה, בעלות של 101 מיליון לירות שטרלינג לשנה.[9] ההסכם מבטיח את פעילותו של הבסיס למשך לפחות 99 השנים הקרובות, ומעגן את שליטתה המבצעית המלאה של בריטניה באתר. ההסכם נתמך על ידי כלל מדינות "חמש העיניים" – ארצות הברית, בריטניה, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד – וכן על ידי הודו, בשל חשיבותו האסטרטגית של הבסיס ליציבות האזורית ולמניעת נוכחות עוינת באוקיינוס ההודי.[10] ב-23 בינואר 2026 דווח כי ראש ממשלת הממלכה המאוחדת, קיר סטארמר, חזר בו מתוכנית זו ומשך את חוק ארכיפלג צ'גוס, לפיו בלונדון יוותרו על הריבונות בארכיפלג וימסרו אותם בחזרה למאוריציוס. לפי הדיווחים, החוק לא יעלה לדיון בבית הלורדים עקב ביקורתו החריפה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ על מסירת הארכיפלג.[11][12]
הבסיס הצבאי עריכה
| מפציצי b-1 לנסר בדייגו גרסיה | |||
| מפציצי b-1 לנסר בדייגו גרסיה | |||
| נתוני השדה | |||
|---|---|---|---|
| |||
בשנת 1966 הגיעו ארצות הברית ובריטניה להסכם על הקמת בסיס צבאי משותף באי.
הבסיס הצבאי באי משמש עמדה קדמית של הכוחות המזוינים של ארצות הברית באוקיינוס ההודי. לאחר המהפכה האיראנית ונפילת משטרו הפרו-מערבי של השאה באיראן, עלתה חשיבותו, כיוון שהוא היחיד המאפשר פעילות אמריקנית קבועה באזור. במהלך מלחמת המפרץ, מלחמת אפגניסטן ומלחמת עיראק יצאו מהאי מפציצי B-52 אמריקאיים לגיחות הפצצה ארוכות טווח.
הבסיס מאפשר גישה נוחה לנושאות מטוסים מאזור המזרח הרחוק וסין דרך האוקיינוס ההודי. עם זאת, אם מביאים בחשבון גישה דרך הים התיכון, המרחק בין דייגו גרסיה אל טהראן בירת איראן הוא 5,229 ק״מ, בעוד המרחק בין הבסיסים הבריטיים באקרוטירי ודקליה שבאי קפריסין אל טהרן הוא רק 1,658 ק״מ.[13]
בתאריך 21 מרץ 2026 שיגרה איראן שני טילים בליסטיים לעבר הבסיס בדיאגו גרסיה. הטילים לא הגיעו ליעדם. טיל אחד כשל במהלך הטיסה, ולעבר השני שוגר מיירט ממשחתת אמריקנית, אם כי לא נקבע סופית אם בוצע יירוט.[14]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- האתר הרשמי של הבסיס הצבאי
- חברת הטלפוניה של דייגו גרסיה
- אתר של חייל ששירת בבסיס
- דייגו גרסיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ש. בן־יהודה, דייגו גרסיה – צומת־עוצמה אמריקני באוקיינוס ההודי, על המשמר, 14 באפריל 1974
- דניאל ארזי, האי האסור: היעד המדהים שאף אחד לא יכול להגיע אליו, באתר מאקו, 31 במרץ 2025
- אליסף קוסמן, המאבק על "אי המפציצים" שמפחיד את איראן - והיעד השאפתני של טראמפ, באתר ynet, 4 באפריל 2025
ביאורים עריכה
- ^ לפרטים נוספים על ההיסטוריה והמתיישבים המקוריים ראו הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי.
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Elena Katselli, Britain’s refusal to hand back Chagos Islands has echoes of colonial-era arrogance, Quartz Africa (ב־English)
- ^ ARBITRATION UNDER ANNEX VII OF THE 1982 UNITED NATIONS CONVENTION ON THE LAW OF THE SEA REPUBLIC OF MAURITIUS v. UNITED KINGDOM OF GREAT BRITAIN AND NORTHERN IRELAND
- ^ LEGAL CONSEQUENCES OF THE SEPARATION OF THE CHAGOS ARCHIPELAGO FROM MAURITIUS IN 1965 (ארכיון)
- ^ Jean Shaoul, Britain rejects International Court of Justice order to return Chagos Islands to Mauritius, wsws.org (ב־English)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Andrew Harding, UK hands sovereignty of Chagos Islands to Mauritius, BBC, October 3 2024 (ב־English)
- ^ איתמר וישנקו, בריטניה תחכור את האי שממנו יוצאות התקיפות לאיראן: "נכס אסטרטגי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 22 במאי 2025
- ^ UK secures future of vital Diego Garcia Military Base to protect national security, GOV.UK (ב־English)
- ^ דיווחים בבריטניה: סטרמר לא יוותר על איי צ'אגוס - עקב הביקורת של טראמפ, באתר ynet, 23 בינואר 2026
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Great Circle Mapper ✔ Flight Distance ✔ Flight Time ✔ Aviation Database (ב־English)
- ^ איראן מאשרת: ירינו שני טילים בליסטיים ל"אי המפציצים", באתר מאקו, 21 במרץ 2026