משקיע מוסדי
פעולות נוספות
גוף מוסדי או משקיע מוסדי הוא גוף פיננסי המנהל כספים עבור ציבור רחב של חוסכים ומשקיעים, כגון קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות נאמנות. גופים אלה משקיעים את הכספים בשוקי ההון ובאפיקים נוספים, במטרה להשיג תשואה עבור העמיתים.
בישראל, הגופים המוסדיים המרכזיים הם חברות ביטוח ובתי השקעות. פעילותם כפופה לפיקוח רגולטורי, בין היתר על ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון ו־רשות ניירות ערך.
רפורמת בכר משנת 2005 הביאה לשינוי מבני בשוק ההון בישראל, במסגרתה הועבר ניהול קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים לגופים מוסדיים, במטרה להגביר תחרות ולהפחית ריכוזיות.[1]
משקיעים מוסדיים נחשבים "משקיעים פעילים", וככאלו המשפיעים רבות על החלטות חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה. שכן, להבדיל מהמשקיע הפרטי, אשר מחזיק במספר קטן של מניות, ולרוב אינו מתעניין בדו"חות ועדכונים אשר מפרסמת הבורסה ואף אינו משתמש בזכות ההצבעה הקיימת לו כמחזיק במניות בחברה ציבורית, להבדיל המשקיע המוסדי לרוב מחזיק בכמות נכבדת של מניות בחברה, מעסיק אנליסטים וגורמי מקצוע אשר בוחנים את הדו"חות של החברות ועדכונים המופצים על ידי הבורסה, וכן משתתף אקטיבית באספת בעלי המניות, לצורך קבלת החלטות. התנהלות זו עוררה ביקורת ציבורית ונדונה במסגרת וועדת חודק, אשר בחנה את הקושי לפיו משקיע מסוים המחזיק נתח מניות יחסית גדול (אולם אינו הרוב) הוא בפועל הגורם המנווט את פעילות החברה, ללא שרוב בעלי המניות (המחזיקים כל אחד אחוזים מועטים מכמות המניות, אולם יחד מחזיקים את רוב המניות) כלל מודעים לכך.
מאפיינים עריכה
הגופים המוסדיים מאופיינים בניהול נכסים בהיקפים גדולים, פעילות השקעה מקצועית, ופיזור רחב של השקעות בין אפיקים שונים, לרבות מניות, איגרות חוב, נדל"ן ואשראי. פעילותם מתבצעת לטווחי זמן ארוכים, במיוחד בתחום החיסכון הפנסיוני.[2]
סוגי גופים מוסדיים עריכה
בישראל פועלים מספר סוגים עיקריים של גופים מוסדיים:
- חברות ביטוח: מנהלות ביטוחי חיים, ביטוחי מנהלים ומוצרים ביטוחיים נוספים
- קרנות פנסיה: מנהלות חיסכון פנסיוני הכולל רכיבי ביטוח
- קופות גמל וקרנות השתלמות: מנהלות חיסכון לטווח בינוני וארוך
- בתי השקעות: מנהלים קופות גמל, קרנות השתלמות וקרנות נאמנות[3]
מבנה ארגוני עריכה
חלוקה זו משקפת את ההבחנה הרגולטורית בין פעילות ביטוחית לבין ניהול חיסכון פנסיוני.
רגולציה עריכה
הגופים המוסדיים בישראל כפופים לפיקוח ממשלתי, בעיקר באמצעות רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, המפקחת על תחומי הביטוח, הפנסיה והגמל, וכן רשות ניירות ערך, המפקחת על שוק ההון וקרנות נאמנות. הרגולציה כוללת דרישות לניהול סיכונים, גילוי נאות, שמירה על כספי העמיתים והפרדה בין נכסי הגוף המנהל לבין נכסי הלקוחות.
רפורמת בכר משנת 2005 שינתה את מבנה השוק, כאשר הבנקים מכרו את פעילות קופות הגמל וקרנות הנאמנות לגופים מוסדיים, במטרה להגביר תחרות ולהפחית ריכוזיות.[4]
השפעה כלכלית עריכה
לגופים מוסדיים תפקיד מרכזי במשק:
- ניהול חסכונות הציבור לטווח ארוך, בעיקר בתחום הפנסיה
- השקעה בהיקפים גדולים בשוק ההון, המשפיעה על מחירי נכסים ונזילות השוק
- העמדת אשראי לחברות ולמגזר העסקי, כחלופה למערכת הבנקאית
- מימון פרויקטים ארוכי טווח, כגון תשתיות ונדל"ן[5]
דוגמאות עריכה
בין הגופים המוסדיים הבולטים בישראל:
כלל החזקות, הפניקס אחזקות, מגדל אחזקות, איילון אחזקות, מנורה מבטחים החזקות, הראל השקעות, מיטב בית השקעות, אלטשולר שחם, הכשרה ביטוח ופיננסים ועוד.[3]
ביקורת וניגודי עניינים עריכה
פעילותם של גופים מוסדיים מלווה לעיתים בביקורת ציבורית ורגולטורית. בין הנושאים המרכזיים:
- ניגודי עניינים: מצב שבו הגוף המוסדי פועל במספר כובעים (כגון ניהול השקעות ומתן אשראי), העלול ליצור העדפה בין אינטרסים שונים
- דמי ניהול: גביית דמי ניהול גם במצבים של תשואות נמוכות או שליליות
- ריכוזיות: שליטה של מספר מצומצם של גופים בהיקף גדול של נכסי הציבור
- השפעה על שוק ההון: יכולת להשפיע על מחירי נכסים בשל היקף השקעות גדול
- דילמת בעיית הנציג - מקרה בו גורם מנהלי בכיר (כגון דירקטור או מנכ"ל) אמור לייצג את האינטרס הכללי של החברה (רוב בעלי המניות), אולם בשל השפעה הרבה של מחזיק מניות מיעוט (גוף מוסדי), אשר בפועל הוביל למינויו, גורם לניגוד עניינים משמעותי בהחלטותיו.
רגולטורים פועלים לצמצום כשלים אלה באמצעות חובות גילוי, מגבלות השקעה וכללי ממשל תאגידי.[6]
השוואה בין-לאומית עריכה
במדינות רבות פועלים גופים מוסדיים במבנים דומים, אך קיימים הבדלים ברגולציה ובמבנה השוק:
- בארצות הברית, שוק קרנות הפנסיה וההשקעות מבוזר יותר וכולל גם קרנות פנסיה ציבוריות וקרנות הון גדולות[7]
- באירופה, קיימת רגולציה מחמירה יותר בתחומי ניהול סיכונים והגנת משקיעים[8]
- בישראל, חלק משמעותי מהחיסכון הפנסיוני מנוהל על ידי מספר מצומצם של גופים מוסדיים
הבדלים אלה משפיעים על רמת התחרות, מבנה דמי הניהול ורמת הפיקוח.[9]
קישורים חיצוניים עריכה
- תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב-2012, באתר נבו הוצאה לאור
- אתר למנויים בלבד עמי גינזבורג, Institutional Investor – משקיע מוסדי, באתר TheMarker, 17 ביולי 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ משה מימון מגזין FUNDER, רפורמת בכר הצליחה? תלוי את מי שואלים ותלוי לאיזה רגולטור הלכו הנכסים, באתר Funder פאנדר פורטל קרנות נאמנות קופות גמל קרנות השתלמות קרנות פנסיה, 2014-06-02
- ^ רשות שוק ההון, השקעות גופים מוסדיים בישראל בדגש על היבטי ריכוזיות, 2022
- ^ 1 2 מי הם הגופים המפוקחים, באתר רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, 25 ביולי 2021
- ^ משרד האוצר, גופים מוסדיים בישראל, 2007
- ^ גילוי דעת 19\1 שיתופי פעולה בין משקיעים מוסדיים שלא בתחום התחרות, באתר רשות התחרות, 17 ביוני 2019
- ^ רוי שיינמן, רשות התחרות בודקת גופים מוסדיים על ניגודי עניינים, באתר ביזפורטל, 2 בדצמבר 2024
- ^ Who Regulates Whom? An Overview of the U.S. Financial Regulatory Framework, www.congress.gov
- ^ EU institutions and bodies profiles | European Union, european-union.europa.eu (ב־English)
- ^ 404 | בנק ישראל - הבנק המרכזי של ישראל, באתר www.boi.org.il
