Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יורי גגארין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף גגרין)
יורי גגארין
קובץ:Yuri Gagarin with awards.jpg
לידה 9 במרץ 1934
קלושינו, ברית המועצות
נהרג 27 במרץ 1968 (בגיל 34)
מדינה ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
תקופת פעילות 1960–1968 (כ־8 שנים)
עיסוק טייס
בשירות קוסמונאוט בשירות תוכנית החלל הסובייטית
האדם הראשון בחלל
זמן שהייה בחלל שעה ו-48 דקות
ביוגרפיה בנאס"א יורי גגארין באתר נאס"א (באנגלית)
משימות
ווסטוק 1
עיטורים
גיבור ברית המועצותאות מסדר לנין
קובץ:Yuri Gagarin sculpture in Planetanya.jpg
פרוטומה של יורי גגארין בפלנתניה

יורי אלכסייביץ' גגארין (ברוסית: Юрий Алексеевич Гагарин;‏ 9 במרץ 1934 – 27 במרץ 1968) היה קוסמונאוט סובייטי. האדם הראשון בהיסטוריה ששהה בחלל, והראשון שחג סביב כדור הארץ.

ב-12 באפריל 1961 השלימה החללית "ווסטוק 1" בה טס הקפה סביב כדור הארץ והשיבה את גגארין בשלום לאדמת ברית המועצות. בכך הפך גגארין לגיבור בארצו ובעולם כולו. ב-27 במרץ 1968 נהרג גגארין בהתרסקות מטוס מיג-15 בו טס עם מדריך טיסה.

מצעירותו ועד הכשרתו לטיסה עריכה

גגארין נולד ב-9 במרץ 1934, בכפר קלושינו שבמחוז סמולנסק שבברית המועצות (היום רוסיה), למשפחת איכרים בת ארבעה ילדים. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקחו אחותו ואחיו הגדולים לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית, לאחר שהכפר בו התגוררו נכבש על ידי הנאצים.

בצעירותו גילה גגארין עניין בחקר החלל. בהשראת מורו למתמטיקה, ששירת כטייס קרב במלחמת העולם השנייה, חלם להיות טייס. גגארין למד בבית-הספר להנדסאים בסראטוב, ובמקביל ללימודיו למד להטיס מטוס קל. עם סיום לימודיו, בגיל 21, התגייס לחיל האוויר הסובייטי ב-1955. אז החל בהכשרה לטיסה קרבית בבית-הספר לטיסה צבאית באורנבורג, אותה סיים ב-1957 בהצטיינות, וקיבל את כנפי הטיסה. כחניך מצטיין הוצע לגגארין להצטרף לסגל ההדרכה בבית-הספר, אולם הוא סירב והוצב בבסיס של הצי הסובייטי בעיירה לוסטארי שבמחוז מורמנסק. גגארין שירת כטייס קרב בלהק של מטוסי מיג-15 שהשתייך לצי הצפוני.

ב-1960 נבחר גגארין, בנוסף ל-19 טייסים אחרים, לקחת חלק בתוכנית החלל הסובייטית. חברי הקבוצה עברו תהליך הכשרה פיזי ופסיכולוגי אינטנסיבי, במטרה להכינם לטיסה הראשונה שלהם לחלל. בסופו של התהליך נבחרו על ידי חיל האוויר הסובייטי שני המועמדים הסופיים לביצוע הטיסה: יורי גגארין כמועמד עיקרי וגרמן טיטוב כמחליפו.

טיסתו לחלל עריכה

ב-12 באפריל 1961 בשעה 6:07 שעון מקומי שוגרה החללית ווסטוק 1 (Vostok 1), ובה גגארין, מאתר השיגור קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן, ובכך הפך גגארין לאדם הראשון שהגיע לחלל. טיסתו ארכה כ-108 דקות, והביאה ליתרון לברית המועצות על ארצות הברית במרוץ לחלל. בזמן שהייתו בחלל זמזם גגארין את מנגינת השיר "המולדת שומעת, המולדת יודעת" שנכתב ב-1951. שורותיו הראשונות של השיר הן: "המולדת שומעת, המולדת יודעת / היכן בנה טס בשמיים". בזמן היותו בחלל קודם גגארין לדרגת רב-סרן.

עם נחיתתו הפך גגארין לגיבור לאומי ובינלאומי, והתפרסם בכל רחבי העולם. הוא ביקר, בין השאר, בבריטניה, בגרמניה, בקנדה וביפן, כדי לקדם את ההישג של ברית המועצות במרוץ החלל. לאחר זמן קצר בו שימש בתפקיד פוליטי בסובייט העליון, חזר גגארין ל"עיר הכוכבים" (מרכז סוכנות החלל הסובייטית), והחל לעסוק בעיצוב חלליות הניתנות לשימוש רב-פעמי (מעבורת חלל). הוא עבד ב"עיר הכוכבים" כ-7 שנים, עד מותו, עת שימש כסגן-מנהל האימונים במרכז. במהלך עבודתו קודם גגארין בדרגות, לדרגת סגן-אלוף של חיל-האוויר הסובייטי (מקביל לאלוף-משנה) ב-1962 ושנה לאחר מכן לדרגת אלוף-משנה.

במקביל, בהיותו סמל תרבות, השתדלו גורמים רשמיים להרחיק את גגארין ממשימות נוספות לחלל ואף מאימוני טיסה במסגרת חיל האוויר הסובייטי, מחשש לחייו. מספר שנים מאוחר יותר הותר לו לשוב ולטוס במטוסי קרב, בתנאי שילווה על ידי מדריך טיסה. הוא שימש כטייס גיבוי לוולדימיר קומארוב במשימה סויוז 1 (Soyuz 1) שהמריאה ב-23 באפריל 1967, אולם כתוצאה מהתרסקותה ומותו של קומארוב, הוחלט סופית למנוע מגגארין להשתתף באימונים לקראת משימות חלל נוספות.

בתעמולה האמריקאית, שקיבלה ביטוי גם בעיתונים רבים בישראל, נתמכה תאוריית קונספירציה שבה נטען שגגארין כלל לא היה בחללית ששוגרה לחלל וכי הרוסים ביימו זאת[1]. משפט אייכמן, שהחל יום לפני טיסת גגארין, השפיע על סיקור הטיסה בישראל אף הוא, כאשר עיתון "מעריב" אף גינה את עיסוק התקשורת העולמית בנחיתה, ולא במשפט[2].

מותו עריכה

קובץ:Памятник Гагарину Ю.А., Юго-Западный округ, Москва.jpg
אנדרטת יורי גגארין במוסקבה

ב-27 במרץ 1968 התרסק מטוס מיג-15 שגגארין הטיס במהלך טיסת אימון[3] עם מדריך הטיסה ולדימיר סירוגין, ושניהם נהרגו. עד היום לא ידועה בוודאות סיבת ההתרסקות.

ב-1986 הגיעו חוקרים למסקנה כי כניסת מטוסו של גגארין למערבולות אוויר שיצרו המבערים האחוריים של מטוס סוחוי-11 הביאה לאי-יציבותו ולאיבוד שליטה. ב-2003 פורסמו מסמכים מסווגים לפיהם ערך הק.ג.ב. חקירה משלו, אשר בעקבותיה דחה תאוריות שונות והגיע למסקנה כי פקחי הטיסה בבסיס חיל האוויר דיווחו לגגארין על מצב מזג האוויר לא מעודכן, בעוד מזג האוויר באזור הטיסה היה למעשה גרוע מכדי לאשר טיסה. לפי חקירת הק.ג.ב., ניסיונו של הטייס להתחמק מפגיעת ציפור או מהתנגשות עם מטוס אחר גרמה לאיבוד השליטה שכתוצאה ממנו התרסק. ב-2005 קידם חוקר ההתרסקות המקורי תאוריה, לפיה הושאר פתח אוורור פתוח בתא הטייס על ידי צוות הקרקע או הטייס הקודם. כתוצאה מכך, ייתכן כי הטייסים סבלו ממחסור בחמצן שהביא לאיבוד השליטה ולהתרסקות מטוסם. ב-2007 הביא הקרמלין לביטול חקירה נוספת של מותו של גגארין ביוזמת מומחים שהיו מעורבים בחקירה המקורית.

לאחר יותר מארבעים שנה חשף הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב את הסיבה למותו של גגארין וחברו לטיסה - באותו יום נערך ניסוי טיסה של מטוס סוחוי 15, שאמור היה לטוס בגובה רב מאוד, אך משום מה פרצה אש באחורי המטוס והוא טס נמוך, בקרבת מטוסו של גגארין וגרם לו להיכנס לסחרור וליפול ארצה[4].

גופתו של גגארין נשרפה, ואפרו נקבר לרגלי החומה בבית הקברות של חומת הקרמלין, בו קבורים אנשי מפתח רבים מהתקופה הסובייטית. על שמו נקראו ערים ומחוזות ברחבי ברית המועצות, ובהם העיר גזאטסק, הסמוכה לכפר הולדתו קלושינו, ששמה שונה ל"גגארין". בנוסף, נקראים על שמו מכתש גגארין (Gagarin Crater) בצד הרחוק ("הצד החשוך") של הירח (צולם לראשונה ב-1959, על ידי הגשושית לונה 3), האסטרואיד 1772 גגארין (אנ') (התגלה בפברואר 1968, על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה צ'רניש (אנ')) ואוניית תקשורת וחקר חלל סובייטית. על שמו נקרא מרכז גגארין להכשרת קוסמונאוטים.

לאחר מותו הוצבה במוסקבה אנדרטה גדולה בדמותו בכיכר הנושאת את שמו סמוך לאקדמיה הרוסית למדעים.

על שמו מוענקת מדליית הזהב על שם יורי גגארין על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה. גביע האליפות של ליגת ה-KHL, ליגת ההוקי קרח הבכירה של רוסיה, נקרא "גביע גגארין" על שמו.

היה נשוי ואב לשתי בנות.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יורי גגארין
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יורי גגארין

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עודד כרמלי, ‏"הכוכב הצהוב יהגר לשמיים", השילוח, 15, יוני 2019
  2. ^ גאגארין הוריד את אייכמן, מעריב, 13 באפריל 1961
  3. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1968
  4. ^ În sfărșit misterul morții lui Gagarin, primul om în spațiu. a fost rezolvat după 45 de ani (ברומנית)


ברית המועצותברית המועצות תוכנית החלל הסובייטית והרוסית רוסיהרוסיה
תוכניות לא מאוישות תוכנית ספוטניק • תוכנית לונה • תוכנית ונרה • תוכנית לונוחוד • תוכנית מארס • תוכנית זונד • תוכנית וגה הלוגו של רוסקוסמוס
תוכניות מאוישות תוכנית ווסטוק • תוכנית ווסחוד • תוכנית סויוז • תוכנית סאליוט • אינטרקוסמוס • פדרציה • מאדים 500 • תוכנית חקר הירח הרוסית • תחנת השירות המסלולית הרוסית
משימות בולטות ספוטניק 1 • ספוטניק 2 • לונה 2 • ווסטוק 1 • סויוז 1 • סויוז 11 • ונרה 11 • אפולו-סויוז
חלליות, מעבורות ומשגרים ווסטוק • ווסחוד • סויוז • מעבורת החלל בוראן • מעבורת החלל פטיצ'קה • מעבורת 2.02 • מעבורת 2.03 • תחנת החלל מיר • פרוגרס • קליפר • תוכנית מיר ומעבורות החלל • מיר-2 • תחנת החלל הבין-לאומית (המקטע הרוסי) • LK • משגר ווסטוק • משגר ווסחוד • משגר סויוז • משגר מולניה • פרוטון • זניט • N-1 • אנגרה • תחנת החלל המסלולית הלאומית
קוסמונאוטים ומתכננים יורי גגארין • גרמן טיטוב • ולנטינה טרשקובה • אלכסיי ליאונוב • לייקה • (קוסמונאוטים נוספים) • סרגיי קורוליוב • ולנטין גלושקו • ולדימיר צ'לומי • קרים קרימוב • קונסטנטין ציולקובסקי
קוסמודרומים קוסמודרום בייקונור • קוסמודרום פלסצק • קוסמודרום ווסטוצ'ני • קוסמודרום סבובודני • קפוסטין יאר
השר לבניית מכונות כלליות וראשי רוסקוסמוס סרגיי אפאנסייב • יורי קופטב • אנאטולי פרמינוב • ולדימיר פופובקין • אולג אוסטפנקו • איגור קומארוב • דמיטרי רוגוזין • יורי בוריסוב • דמיטרי בקאנוב
חברות ותאגידי חלל פרטיים תאגיד החלל הרוסי אנרגיה • מחקר מדעי לבניית מכונות • אנרגומאש • מערכות המידע הלווייניות רשטניוב
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יורי_גגארין&oldid=1314"