ג'אנג שו'ליאנג
פעולות נוספות
| ג'אנג שו'ליאנג; ארכיון האישים ההיסטוריים של סין. | |
| לידה |
3 ביוני 1901 טאיאן, ליאונינג שושלת צ'ינג |
|---|---|
| פטירה |
15 באוקטובר 2001 (בגיל 100) הונולולו, הוואי ארצות הברית |
| כינוי | "המרשל הצעיר" |
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. | |
| שירות צבאי | |
| השתייכות |
ממשלת בייאנג קליקת פנג צבא הקוומינטנג החזית המאוחדת |
| דרגה | גנרל הצבא |
| פעולות ומבצעים | |
|
הסכסוך הסיני-סובייטי (1929) מלחמת המישורים המרכזיים תקרית מוקדן קרב רהא תקרית שיאן | |
.svg){kind=link}
גָ'אנְג שׁוּאֶלְיַאנְג (במנדרינית: 張學良; ), שנודע בתואר "המרשל הצעיר", היה מצביא ואיל מלחמה סיני בתקופת המצביאים אשר ירש מאביו ג'אנג דזוו-לין (1875-1928), הג'נרליסימו של סין את שלטון הקליקה המשפחתית על גבי מנצ'וריה. בסוף שנת 1928 הורה להוריד מהתורן בבירתו (במחוז ליאונינג) את דגל ממשלת בייאנג ולהעלות את דגל הרפובליקה הסינית, פעולה זו סימנה את איחוד צפון-מזרח סין עם שאר שטחי ממשלת הקוומינטנג וזו נחשבת לסופה של המשלחת הצפונית.
בשנת 1936, לאחר שעלה בדרגות צבא הקוומינטנג, ג'אנג איחד כוחות עם מאו דזה-דונג במסגרת מלחמת האזרחים הסינית ופיקד על תקרית שיאן בה הורה לפקודיו לחטוף את נשיא הרפובליקה הסינית, צ'יאנג קאי שק[1]. לאחר התקרית הקוומינטנג והמפלגה הקומוניסטית של סין חברו בברית צבאית נגד האימפריה היפנית. עקב בגידתו בממשל הקוומינטנג ג'אנג נכנס ל-50 שנים במעצר בית, תחילה בסין היבשתית ומאוחר יותר באי טאיוואן. לאחר סיום מלחמת סין–יפן השנייה עם כניעת האימפריה היפנית בסוף מלחמת העולם השנייה, נפתחה מחדש מלחמת האזרחים הסינית. במהלך המלחמה ממשלת הקוומינטנג נסוגה לאי טאיוואן, ואיתה הועבר גם ג'אנג במסגרת מעצר הבית שלו.
רק בשנות ה-80 המאוחרות החל שינוי בתפיסת שואליאנג – מדמות של בוגד לדמות של פטריוט שפעל למען אחדות סין מול כובש זר. שינוי זה איפשר את שחרורו לבסוף. בשנת 1990, לאחר יותר מ-50 שנות מעצר בית, ג'אנג שוחרר ועבר להוואי בארצות הברית, שם חי עם אשתו השנייה עד שנת 2001, אז נפטר והוא בן 100.
ברפובליקה העממית של סין מוכר ג'אנג כגיבור מלחמה על פועלו בתקרית שיאן.
משפט עריכה
ברגע שג'אנג נחת בנאנג'ינג, צ'יאנג הורה למשטרה הצבאית לעצור אותו. ג'אנג כתב לצ'יאנג מכתב בו הביע התנצלות עמוקה. אף על פי שהוא מעולם לא התכחש לתפקידו בתקרית שיאן, הוא הודה כי מעשיו היו בגדר פשע וביקש שיענישו אותו. הוא התכוון שהמכתב יהיה הבעת נאמנות פרטית כלפי צ'יאנג, אך צ'יאנג פרסם את המכתב בכדי להכפיש אותו. לאחר מכן, לי לִיֶיג'וּן (Li Liejun) ניהל משפט ראווה שהרשיע את ג'אנג בחטיפה ובניסיון לשנות את מדיניות הממשלה, וגזר עליו עשר שנות מאסר. צ'יאנג חנן אותו כמה ימים לאחר מכן, ב-4 בינואר 1937, אך בתנאי שלא יקבל בחזרה את זכויותיו האזרחיות, וכי יישאר תחת מעצר בית.
תקופת המעצר עריכה
בשנים הראשונות למאסרו של ג'אנג, הוא הועבר באופן קבוע ממקום למקום בסין היבשתית תחת השגחתו הצמודה של צ'יאנג קאי-שק. הוא עבר בין מחוזות ג'ג'יאנג, אנחווי וסצ'ואן. מטרת ההעברות התכופות הייתה לשמור על סודיות מקום הימצאו, ולהקשות על תומכיו ליצור עמו קשר. עד מהרה הצטרפה אליו אשתו הראשונה, יו פֶנְגְגִ'י. בני הזוג החלו להתגורר עם משפחתו של אחד משומריו, ליו ייגוואנג. ג'אנג הורשה לגשת לחשבון הבנק שלו, אך נדרש לשלם עבור רוב ההוצאות הקשורות למעצרו. בשנת 1940 חלתה יו פנגג'י בסרטן השד וקיבלה אישור לנסוע לארצות הברית לקבלת טיפול. אף על פי שהם שמרו על חיבה הדדית במכתביהם זה לזו, בני הזוג לא התראו שוב לעולם.
עם נסיגת ממשלת הקוומינטנג לטאיוואן ב-1949, הועבר ג'אנג יחד איתם לאי והמשיך להיות נתון למשטר השגחה מחמיר. כדי להתמודד עם הבדידות וההגבלות הקשות שהוטלו עליו, הפך ג'אנג את המעצר לתקופה של לימוד אינטנסיבי. הוא הקדיש את זמנו לקריאת הקלאסיקות הסיניות, היסטוריה וספרות, כדרך להבין את מקומו המורכב בהקשר ההיסטורי הרחב של סין. בנוסף, הוא עסק באופן קבוע באמנות הקליגרפיה והציור, שסיפקו לו פורקן יצירתי ואמצעי לשמר את התרבות הסינית המסורתית. חלק ניכר מזמנו הוקדש ללימוד ספרות שושלת מינג ושפת המאנצ'ו, ולאיסוף ציורי מניפות סיניים, קליגרפיה ויצירות אמנות אחרות של אמנים מפורסמים.
לצד השינוי הרוחני, חלו גם שינויים בחייו האישיים. לאחר שהתגרש מאשתו הראשונה ב-1964, נישא לאדית צ'או (גָ'או יִידִייֵה), והם חלקו יחד את שנות המעצר הנותרות. השניים מצאו נחמה ותמיכה הדדית בדת, והפכו למאמינים נוצרים אדוקים, דבר שסייע להם להתמודד עם הקשיים והבידוד המתמשך.
חיים אישיים עריכה
היה נשוי 3 פעמים: יו פאנגזי (1916-1964), גו רויו (1924-1931) ולג'או יידייה שנודעה בשם אדית צ'או (1964-2000).
נולדו לו 5 ילדים לפחות.
4 מאשתו הראשונה: צ'אנג לו-ינג (ילידת 1916) שנודעה בשם פאולין טאו, ז'אנג לו-הסון (1918-1986) שנודע בשם מרטין, ז'אנג לו-יו (1919-1981) שנודע בשם ריימונד וצ'אנג לו-שי (1920-1929).
ובן מאשתו השלישית לפני שנשיאו בשם ז'אנג לו-לין (יליד 1930) שנודע בשם רוברט.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ג'אנג שו'ליאנג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מאו: הסיפור הבלתי נודע