Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

לואיג'י בוקריני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בוקריני)
לואיג'י בוקריני
Luigi Boccherini
דיוקן מ-67–1764, צייר: פומפאו באטוני
דיוקן מ-67–1764, צייר: פומפאו באטוני
לידה 19 בפברואר 1743
לוקה, איטליה
פטירה 28 במאי 1805 (בגיל 62)
מדריד, ספרד
מספר יצירות ידוע 589.(מסודרות G.1-580 )
זרם קלאסית
פרופיל ב-IMDb

לואיג'י בוקריניאיטלקית: Luigi Boccherini;‏ 19 בפברואר 174328 במאי 1805) היה מלחין וצ'לן איטלקי מהתקופה הקלאסית.

חייו עריכה

בוקריני נולד בשנת 1743 בלוקה, למשפחה של אמנים ומוזיקאים מוכשרים. בוקריני גילה כישרון בנגינה בצ'לו כבר מגיל צעיר, וכשהיה בן שלוש עשרה, אביו שלח אותו ללמוד אצל המאסטרו די קפלה של סאן פייטרו, ומאוחר יותר אף הגיע לחצר המלכות בווינה בליווי אביו. בשנת 1764 נסע בוקריני למילאנו וביקר שם אצל המלחין ג'ובאני בטיסטה סמרטיני, וחזר מאוחר יותר לעיר הולדתו בשביל לנגן בתזמורת התיאטרון. הוא הרבה להלחין ואף הקים רביעיית מיתרים. בשנת 1766 נסע בוקריני למסע הופעות ברחבי אירופה עם הרביעייה שהקים. כשהגיע לפריז, בשנת 1767, זכה לקבלת פנים חמימה במוסד הקונסר ספיריטואל, שאפשרה לו להוציא לאור רביעיות, סונאטות ושלישיות.

בשנת 1769 קיבל בוקריני משגריר ספרד בפריז הזמנה לבקר בספרד. בוקריני נעשה למלחין בחצר הספרדית, והמשיך לכתוב שם יצירות רבות. מאוחר יותר עבד בוקריני תחת חסותו של נסיך פרוסיה, וילהלם. אחרי מותו של הנסיך, חזר בוקריני לספרד. בשנת 1800 ארגן בוקריני קונצרטים רבים וכתב יצירות בשביל אחיו של נפוליאון בונפרטה, לוסיאן. למרות פופולריותו הרבה של בוקריני, שאף התבטאה בכך שהמו"ל שלו הוציא לאור רביעיות של מלחינים אחרים תחת שם בוקריני, הוא מת חסר כל במדריד בשנת 1805 ממחלת השחפת.[1]

יצירתו עריכה

כשהתחיל בוקריני להלחין, הוא היה מלחין טיפוסי לתקופתו וגם צ'לן וירטואוז, דבר שניכר בקונצ'רטי שכתב לצ'לו. הוא כתב גם יצירות רבות לגיטרה הספרדית (שלעיתים אף חיקה את צליליה בכלי הקשת האחרים), שהנודעת שבהן היא ה"נסיגה ממדריד", חמישיית גיטרות בדו מז'ור. בחמישיות שכתב הוא נהג לצרף שני צ'לי במקום צ'לו אחד וגם קונטרבס. הוא גם כתב יצירות קאמריות אחרות, כמו שמינייה בסול מז'ור, רביעיית מיתרים בסול מז'ור וכו'. כמו כן הוא גם כתב שמונה עשרה סימפוניות, כמו הסימפוניות ברה מינור ("ביתו של השטן") ובלה מז'ור.

בוקריני הושפע מהאלגנטיות האיטלקית, והושפע גם בצעירותו מרוח "הסער והפרץ" כשביקר בווינה. אך בוקריני הושפע בעיקר מימי שהותו באנדלוסיה (ספרד), שם הושפע מהריקודים הספרדיים ומוזיקת הגיטרה המורכבת. כל השפעותיו אלה הפכו את סגנונו האישי של בוקריני למקורי ומרתק, שהשפיעו על הדורות הבאים. יצירתו המוכרת ביותר היא המינואט של בוקריני.

הנצחה עריכה

מפרצון בוקריני באי אלכסנדר שבאנטארקטיקה נקרא על שמו של לואיג'י בוקריני.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

רשימת יצירותיו של בוקריני (צרפתית)

הערות שוליים עריכה