Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

אליעזר שטיינמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף אליעזר שטינמן)
אליעזר שטיינמן
קובץ:אליעזר שטיינמן.jpg
לידה דצמבר 1891
תרנ"ב
פטירה ה' באב תש״ל
קובץ:Memorial plaque to the writers Steinman & Avinoam.JPG
לוחית זיכרון לאליעזר שטיינמן וראובן אבינועם ברח' אחד העם 31 בתל אביב[1]

אליעזר שטיינמן (דצמבר 1891, הכפר אוֹבּוֹדוֹבְקַה, אוייזד אולגופול, פלך פודוליה, האימפריה הרוסית – 7 באוגוסט 1970, תל אביב, ישראל) היה סופר, עיתונאי, מסאי ועורך עברי ויידי שפעל בפולין ובישראל. חתן פרס ביאליק (1959) ופרס ישראל לספרות יפה לשנת תשכ"ג (1963).

ביוגרפיה עריכה

שטיינמן נולד בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה) לרב נתן, במשפחה בת שלושה ילדים. אביו נפטר כשהיה בן שלוש. אמו נישאה בשנית והוא נשלח לדודיו, שם גדל.[2] בגיל 11 עבר לקישינב ללמוד בישיבה. במהלך לימודיו והסמכתו לרבנות בגיל 16, החל לפרסם את סיפוריו הראשונים. בשנת 1910 החלו כתביו לצאת לאור במסגרת העיתונים "רשפים", "השילוח" ו"הצפירה" בעברית וביידיש, ולפרנסתו עבד בהוראה. עם מכריו הקרובים באותן שנים נמנו דוד פרישמן וחיים נחמן ביאליק, אשר פעל למען שחרורו משירות בצבא האימפריה הרוסית.

בעקבות מהפכת אוקטובר (1917) אימץ שטיינמן אידאולוגיה קומוניסטית, וביקש לפתח תרבות עברית ברוח זו. הוא עבר לחיות במוסקבה, החל לעבוד בהוצאה לאור "שטיבל", והוציא לאור את הרומן הראשון פרי עטו, "סחור סחור". בשנת 1919 עבר לאודסה, והוציא לאור את העלון "הקומוניסט העברי". נישא לוורדה בת אברהם בריסמן והשניים נמלטו לוורשה מאימת הקומוניסטים. באוגוסט 1920 נפוצה שמועה על הירצחו באודסה, ובעיתונים פורסמו הספדים לזכרו.[3] משנת 1920 נמנה שטיינמן עם הכותבים הקבועים של העיתונים "הצפירה" ו"דער מאָמענט" (יידיש "הרגע"), ובשנים 1923–1924 הוציא לאור את הירחון "קולות". מעגליו החברתיים כללו את שלמה צמח וסופרים בני הדור הצעיר. שטיינמן ורעייתו נאבקו להשיג סרטיפיקט לארץ ישראל עד שביאליק השתדל בעבורם בקרב המוסדות היהודיים ביישוב.

בשנת 1924 עלה עם רעייתו ובנו הבכור לארץ ישראל והשתקעו בתל אביב. רעייתו מצאה משרה כגננת. שטיינמן החל לפעול באגודת הסופרים ולערוך משנת 1926 את ביטאונה הספרותי "כתובים". קבוצת "כתובים", שעל שמה נקרא העיתון, נוסדה על ידיו במשותף עם אברהם שלונסקי ואחרים במטרה לחתור לחידוש הספרות העברית. בשנים 1932–1933 היה שטיינמן העורך הבלעדי של הביטאון, אשר בשלב זה איבד את תמיכת אגודת הסופרים. בשנים אלו הוא המשיך בכתיבתו ופרסם ספרים רבים, בהם ספרי מסות, רומאנים, ספרי ילדים ואנתולוגיות.

בשנת 1959 הוענק לשטיינמן פרס ביאליק, ובשנת תשכ"ג-1963 הוענק לו פרס ישראל לספרות יפה.

אחד ממעגלי הפעילות העיקריים שלו היה כתיבה מחדש של המסורות החסידיות באופן שיתאים לבן התקופה; במסגרת פעילותו זו כתב את סדרת הספרים "באר החסידות".

בשנותיו האחרונות עמד בקשר הדוק עם הרבי מלובביץ'[4], שאף עודד אותו בכתיבת הספרים "באר החסידות", והתקרב לשמירת תורה ומצוות חלקית על ידי הרב אברהם חנוך גליצנשטיין[5].

משפחתו עריכה

באודסה הכיר את רוזה בריסמן, שלמדה זמרה אופראית. רוזה התייתמה מאמה בגיל שמונה ונאלצה לעבוד מגיל צעיר כדי לפרנס את אחיה הצעירים יותר.[א] הם נישאו ונאלצו להימלט לפולין בשל המשטר הסובייטי.[ב] בוורשה החליטה רוזה לעבור הכשרה כגננת, כדי לזכות ביתר קלות בסרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל. במקביל למדה עברית. הבן, דוד נולד שם.

בניו הם הסופרים נתן ודוד שחם. נכדתו היא הסופרת ואוצרת המוזיאונים אורית שחם-גובר. בנו הצעיר, נתן, פרסם ב-2014 את ספרו האוטוביוגרפי "סיפור הכיסוי הכפול של אמא שלי" בהוצאת זמורה–ביתן ובו נחשף טפח מחייו הכפולים של שטיינמן ומאבקיו. לשטיינמן הייתה מאהבת, חיה פיקהולץ, מורה לאנגלית בגימנסיה גאולה, מאמצע שנות ה-30 ועד מותו. שמועות על הרומן אף הגיעו לבניו, אולם רעייתו גילתה זאת רק לאחר שנים. פיקהולץ אף הגיעה לביתו ביום שנפטר וצפתה בנעשה מחוץ לבית. כאשר ורדה שלחה את נתן להזמינה להיכנס, היא סרבה ועזבה את המקום.[6]

אליעזר שטיינמן נפטר ב-7 באוגוסט 1970 בתל אביב. נטמן בשדרת הסופרים בבית העלמין קריית שאול.[7] הארכיון שלו שמור במרכז קיפ לחקר הספרות והתרבות העברית שבאוניברסיטת תל אביב, ומכיל עוד כתבי יד רבים של רומאנים, סיפורים ומסות שטרם פורסמו.

ספריו עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.
  • מדור אל דור: פרקי שיחות וזכרונות, תל אביב: מ’ ניומן, תשי"א.[8]
  • ספר באר החסידות: ובו תורות ושיחות, פרקי-תולדות ושבחי הנהגות ומצורפים קו לקו שרטוטים מדיוקנאות... המורים לחסידות, 10 כרכים, תל אביב: כנסת, תשי"א–תשכ"ב:[9]
    • כרך א: כתבי רבי נחמן, תשי"א;
    • כרך ב: רבי פנחס מקוריץ, הסבא משפולה, רבי ר’ ברוך ממזיבוז. ר’ נחמן מברסלב, ר’ ישראל מריזין, ר’ מנחם מנדיל מקוצק, ר’ זאב וולף מסטריקוב: ונלוה אליו קונטרס "טיולים בפרדס החסידות", תשי"ח;[10]
    • כרך ג: בית קרלין לדורותיו, רבי שמחה בונם, ר’ צבי מרימנוב, גנזי-שיחות וספורי-מעשיות, מפי חסידים וצדיקים, מילואים, תשי"ח;[11]
    • כרכים ד–ה: משנת חב"ד, 2 כרכים, תשי"ז;[12]
    • כרך ו: ספר הבעש"ט, תשי"ח;
    • כרך ז: על המגיד ממזריטש ותלמידיו, תשי"ט;
    • כרך ח: על אדמור"י פולין, תשי"ט;
    • כרך ט: על אדמור"י גליציה והונגריה, תשכ"א;
    • כרך י: ספר על צדיקים ראשונים ואחרונים, תשכ"ב.
  • רבי ישראל בעל שם טוב, ירושלים: הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית, 1960
  • באר התלמוד, 4 כרכים, תל אביב: מסדה, 1963–1965.[13]
  • צנצנת המן: פרשיות-עיון וסיפורי-מעשיות על גדולי התורה לדורותיהם: בלימוד ובדרוש, במידות ובהתנהגות, בתורת המיסתורין ובפרקי מוסר, בפתגמי-חכמה ובשיחות-חולין, 2 כרכים, תל אביב: מורשת, תשכ"ד–תשכ"ח.[14]
  • תכריכים ירוקים, הוצאת מיטב, 1972
  • חיים של שפע, 4 כרכים, תל אביב: עם עובד – תרבות וחינוך, תשל"ח-תש"מ. (מסות)
  • שיחות עם הנכדה; הציורים: דני קרמן, תל אביב: ספרית פועלים, תשמ"ג 1983.[15]

לקריאה נוספת עריכה

  • על יצירתו של אליעזר שטיינמן, קובץ מאמרים בתוך מאזנים שבט תשכ"ב (1962).
  • ישראל כהן, "אליעזר שטיינמן"; "אליעזר שטיינמן איש השפע"; "תגים לדמותו של אליעזר שטיינמן", 'סופרים', כרך ב',עקד, 1976, עמ' 39 - 58.
  • ישראל כהן, אליעזר שטיינמן, 'פנים אל פנים', יחדיו, 1979, עמ' 169 - 181.
  • ב. י. מיכלי, א. שטיינמן במסותיו ובפרודותיו, בתוך מאזנים ניסן-אייר תשכ"ו (1966).
  • ב. י. מיכלי, חלקת-מסה קטנה, בתוך מאזנים תשרי-חשוון תשל"ב (1971).
  • א. ב. יפה, מרדות שהשלימה, בתוך מאזנים אב-אלול תש"ל (1970).
  • משה גיל, עם כתבי אליעזר שטיינמן, בתוך מאזנים תמוז תשי"ח (1958).
  • אדיר כהן, סיפוריו של שטיינמן, בתוך מאזנים ניסן-אייר תשכ"ו (1966).
  • אדיר כהן, מסותיו של אליעזר שטיינמן, בתוך מאזנים אב-אלול תשכ"ח (1968).
  • י. זמורה, א. שטיינמן — שפעי שפעים, בתוך מאזנים סיוון תשל"ט (1979).
  • פ. לנדר (אלעד), שפע חיים ודברים לאליעזר שטיינמן, בתוך מאזנים שבט תש"ם (1980).

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

הסופר אליעזר שטיינמאן וחיבורו באר החסידות באתר קאווע שטיבל

מפרי עטו:

ביאורים עריכה

  1. ^ פרטים אלה גילה בנה, הסופר נתן שחם, רק לאחר מותה.
  2. ^ לדברי בנם, נתן, הם נישאו באודסה בחתונה שערך הרב שמעון יעקב גליקסברג.

הערות שוליים עריכה

  1. ^ אתר למנויים בלבד אברהם בלבן, ציוויליזציה שהיתה ואיננה, באתר הארץ, 30 ביוני 2021
  2. ^ [1]
  3. ^ דן הכט, לא נעים לאדם חי להיות נחשב בין המתים: השמועות על מותו של אליעזר שטיינמן, בבלוג "עונג שבת", 2 בינואר 2026
  4. ^ שלום וברכה לך הנחמד והנבון העוסק בצ"צ
  5. ^ אוצרות (ספר על הרב גלייצטינשטיין) עמוד 202 ואילך, ראיון עם הרב גליצטינשטיין
  6. ^ [2]
  7. ^ אליעזר שטיינמן באתר GRAVEZ
  8. ^ ביקורת: עמנואל בן-גריון, א. שטיינמן: מדור אל דור, דבר, 17 באוגוסט 1951.
  9. ^ ביקורת: מ. אונגרפלד, באר החסידות, דבר, 10 בנובמבר 1961, המשך.
  10. ^ ביקורת: ק. שבתאי, יין ישן מגתו של א. שטיינמן: עם ספרו "באר החסידות", דבר, 4 ביוני 1954.
  11. ^ ביקורת: ש. אחיקר, באר החסידות, דבר, 3 בפברואר 1956.
  12. ^ ביקורת: פינחס פלאי, חסידות – לא רק לחסידים, מעריב, 23 בנובמבר 1956.
  13. ^ ביקורת: ברוך קרוא, "באר התלמוד" לא. שטיינמן, דבר, 14 בפברואר 1964.
  14. ^ ביקורת: סלעי, צנצנת המן, דבר, 28 באפריל 1967.
  15. ^ ביקורת: דורית זילברמן, שיחות פרטיות עם הנכדה, מעריב, 20 במאי 1983.


הקודם:
נתן אלתרמן 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אברהם שלונסקי
1959 		הבא:
מרדכי בן יחזקאל

אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=אליעזר_שטיינמן&oldid=185202"