אדואר-אלפרד מרטל

אדואר-אלפרד מרטל
Édouard-Alfred Martel

קובץ:Édouard Alfred MARTEL.jpg
לידה	1 ביולי 1859
פטירה	6 ביוני 1938 (בגיל 78)
מדינה
ענף מדעי	ספלאולוגיה
תרומות עיקריות
חלוץ בתחום מחקר המערות, כונה "אבי הספלאולוגיה המודרנית"

אדואר-אלפרד מרטל (בצרפתית: Édouard-Alfred Martel;‏ 1 ביולי 1859 – 3 ביוני 1938) היה עורך דין צרפתי וחלוץ עולמי בחקר מערות. הוא נחשב ל"אבי הספלאולוגיה המודרנית" – תחום מדעי העוסק בחקר מערות. מרטל חקר אלפי מערות בצרפת ובמדינות נוספות, הפיץ את העיסוק בחקר מערות, ייסד את תחום הספלאולוגיה כענף מדעי עצמאי, ניהל ארכיון מקיף, ובשנת 1895 ייסד את החברה הספלאולוגית הצרפתית , הארגון הראשון בעולם שהוקדש למדע המערות.

חייו ומחקריו

איש לא הלך לפנינו במעמקים אלו, איש אינו יודע לאן אנו הולכים או מה אנו רואים, דבר כה יפה ומשונה מעולם לא הוצג לפנינו, ובאופן ספונטני אנו שואלים זה את זה את אותה השאלה: האם איננו חולמים?

— אדואר-אלפרד מרטל, "הקארסטים של לנגדוק", מתוך הרצאות בתערוכה העולמית בפריז, 1889

אדואר-אלפרד מרטל נולד בפונטואז (Pontoise), במחוז סן-א-אואז (Seine-et-Oise), ב-1 ביולי 1859. הוא נולד למשפחה של משפטנים, ולמד בבית הספר ליסה קונדורסה (Lycée Condorcet) בפריז. כבר בגיל צעיר פיתח תשוקה לגאוגרפיה ולמדעי הטבע, וב-1877 זכה במקום הראשון בתחרות פתוחה בגאוגרפיה. הוא היה קורא נלהב של ספרי ז'ול ורן. בשנת 1866, במהלך חופשה עם הוריו, ביקר במערות גרגאס בפירנאים. טיולים נוספים הובילו אותו גם לגרמניה, אוסטריה ואיטליה. בשנת 1879 ביקר במערת פוסטוינה שבסלובניה, מערכת מערות נרחבת.

בשנת 1886, לאחר שסיים את שירותו הצבאי, קיבל מרטל תואר במשפטים והוסמך כעורך דין בבית המשפט המסחרי של הסן (Seine). את זמנו הפנוי וחופשותיו הקדיש לנסיעות ברחבי צרפת. החל מ-1883, הוא ערך מחקרים באזורי הקרסט של רמות הקוס (Causses), שעוצבו על ידי קניוני נהרות כמו הטארן (Gorges du Tarn), ז'ונט (Jonte), דורבי (Dourbie) ולו (Lot).

ביוני 1888 החל מרטל את קריירת חקר המערות שלו בקניון בראמַבּיו (Bramabiau) שבמחוז גאר (Gard). הוא וכמה מלווים נכנסו לחלל סלעי שבו נעלם נחל בשם בונר (Bonheur) ומופיע מחדש בהמשך הקניון. באותו חודש, עם אותה קבוצה, חקר גם את מערת דארגילאן (Dargilan) לאורך קניון ז'ונט, במרחק של למעלה מקילומטר. בשנת 1889 ביקר במערת פדיראק (Padirac) סמוך לעיר גראמה. הוא ירד לבור הכניסה והגיע לנהר תת-קרקעי בעומק של 100 מטרים. מרטל ובן דודו שטו בסירה וחשפו שני קילומטרים של מסלול חדש. מאוחר יותר רכש מרטל את מערת פדיראק והפך אותה למערת תצוגה.

ביולי 1890 נישא מרטל לאלין דה לוניי, אחותו של לואי דה לוניי – פרופסור לגאולוגיה וחבר עתידי באקדמיה למדעים. שיתוף הפעולה עם לואי דה לוניי העניק בסיס מדעי לכמה מפרסומיו של מרטל, כולל מאמרים שפורסמו בכתב העת La Nature, שבו שימשו מרטל ודה לוניי בהמשך כעורכים. בשנת 1894 פרסם את ספרו התּהוֹם (The Abyss), שבו תיאר את פלאי העולם התת-קרקעי שגילה וביקר במהלך שש עונות חקירה שקיים בין השנים 1888 ל-1893. בתקופה זו ביקר ותיעד למעלה מ-230 מערות.

בשנת 1895 הרחיב מרטל את מסעותיו וארגן משלחת לאירלנד ואנגליה. בצפון אירלנד גילה את האגם התת-קרקעי של Marble Arch. ביורקשייר ביצע את הירידה המלאה הראשונה לתוך בולען Gaping Gill, לאחר ירידה חלקית של האנגלי ג’ון בירקבק בשנת 1842. מרטל הגיע לחדר הראשי, בעומק של 170 רגל (כ-52 מטר) מתחת לנקודה שאליה הגיע בירקבק. באותה שנה ייסד את החברה הספלאולוגית (Speleological Society) והחל להוציא עלון תקופתי בשם Spelunca.

בשנת 1896 הוזמן מרטל על ידי הארכידוכס לואיס סלבדור, בן דודו של הקיסר פרנץ יוזף מאוסטריה, לבקר בארצם. יחד עם עוזרו לואי ארמאן, חקר מספר מערות באי מיורקה. במערת Drach שליד פורטו כריסטו (Porto Cristo), גילה את האגם התת-קרקעי הגדול ביותר שהיה מוכר באותה תקופה.

מסעות החקר של מרטל התעצמו בתקופה זו, תוך מתן עדיפות לחקר מערות באזור קוֹס (Causses). הוא חקר גם מערות ואזורים קרסטיים נוספים באזורים הגירניים של סבואה, ז'ורה, פרובאנס והפירנאים. הוא נסע ברחבי אירופה — בלגיה, דלמטיה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו – שם חקר את מסלול נהר טרבינשיצה (Trebišnjica), הנחשב לאחד הנהרות התת-קרקעיים הארוכים בעולם. בשנת 1899 עזב סופית את עיסוקו כעורך דין כדי להקדיש את עצמו למחקר המדעי. הוא שימש כעורך כתב העת La Nature בין השנים 1905–1909, והיה חבר בחברה הגאוגרפית של צרפת (Société de géographie), ואף נבחר לנשיאה. בשנת 1912 ביקר במערת מאמות' שבקנטקי, ארצות הברית, שם ערך מחקרים מדעיים כולל מדידות גובה בעזרת ברומטר בין רמות המערה. מרטל היה פעיל בחקר מערות בין השנים 1888 ל־1914, ותיעד כ־1,500 מערות לאורך תקופה זו.

אדואר אלפרד מרטל נפטר ב־3 ביוני 1938 בסן־תומא־לה־גארד (Saint-Thomas-la-Garde), ליד מונבריסון שבמחוז הלואר, צרפת.

ספלאולוגיה

לאורך חייו קידם מרטל בהתמדה את חקר הספלאולוגיה, ושאף להכיר בו כתחום מדעי לגיטימי. במהלך הקריירה שלו פרסם כ-20 ספרים וכ-780 מאמרים. לפחות 53 מהמאמרים שלו פורסמו מחוץ לצרפת, וחלקם אף תורגמו לשפות זרות. בנוסף, הוא ערך נסיעות רבות לחו"ל להרצאות בנושאים ספלאולוגיים.

אגודת הספלאולוגיה (Société de Spéléologie)

בשנת 1895 בפריז, מרטל ייסד את Société de Spéléologie, ארגון מדעי שפרסם באופן קבוע מאמרים על ספלאולוגיה בכתב העת Spelunca. הקמת האגודה הייתה אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותם הצליח להפוך את חקר המערות לתחום מדעי מוכר בינלאומית. רבים מהמאמרים פורסמו על ידי חוקרים זרים, וחוקרים צרפתים פרסמו מאמרים על מערות מחוץ לצרפת. עד שנת 1909, שליש מחברי האגודה היו ממדינות אחרות.

בין מחקריו הבולטים

• מחקר של הנהר התת-קרקעי ב-Abîme de Bramabiau, צרפת (1888).
• מחקר על מערת פיידרק, צרפת (1889).
• מחקר על מערות מארבל ארץ', אירלנד (1895).
• מוצאה השלם של מערת הפה הפעור, אנגליה (1895).
• ביקור של שלושה ימים בפארק הלאומי מערת מאמות', קנטקי, ארצות הברית, שכלל מדידות ברומטריות בגבהים השונים של המערה. (1912).

בין ספריו

• Les Cévennes, 1888.
• Les Abîmes, 1894.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|אדואר-אלפרד מרטל]] בוויקישיתוף