Pinkas - תרומות המשתמש [he]

מסע הצלב של הרועים (1320)

2024-09-30T16:20:13Z

2A06:C701:43EA:7D00:88DB:A89:5F86:2B75: קטגוריה

[[קובץ:Croisade des Pastoreaux Britisch Librairy.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרועים רצחו 500 יהודים ב{{קישור שפה||Verdun-sur-Garonne|ורדן-סיר-גארון|וורדן-סיר-גארון}} בשנת 1320]]
'''מסע הצלב של הרועים של 1320''' (ב[[צרפתית]]: '''Croisade des pastoureaux de 1320'''), הידוע ב[[היסטוריוגרפיה]] היהודית בכינוי '''גזרת הרועים''',{{הערה|שם=עברית}} היה {{קישור שפה||Popular crusades|מסעות צלב עממיים|מסע צלב עממי}} ב[[נורמנדי]] ביוני 1320.{{הערה|{{cite journal |last1=Weakland |first1=John |title=Pastorelli, Pope, and Persecution: A Tragic Episode in 1320 |url=https://www.jstor.org/stable/4466910 |journal=Jewish Social Studies |year=1976 |volume=38 |issue=1 |pages=73–76 |jstor=4466910 }}}} ידוע גם בשם "הפסטורו (Pastoureaux) של 1320".{{הערה|שם=":0"|{{Cite journal|last=Barber|first=Malcolm|date=April 1981|title=The Pastoureaux of 1320|url=https://www.cambridge.org/core/journals/journal-of-ecclesiastical-history/article/abs/pastoureaux-of-1320/B26656A1654746BFC07B29211854DA11|journal=The Journal of Ecclesiastical History|language=en|volume=32|issue=2|pages=143–166|doi=10.1017/S0022046900032656|s2cid=162883110 |issn=1469-7637}}}} תנועה זו התחילה במקור כאשר קבוצה גדולה של אנשים פשוטים התאגדה כדי להטיף למסע צלב לאחר שרועה צעיר אמר שרוח הקודש ביקרה אותו.{{הערה|שם=Weakland|{{Cite journal|last=Weakland|first=John|date=1976|title=Pastorelli, Pope, and Persecution: A Tragic Episode in 1320|journal=Jewish Social Studies|volume=38|pages=1}}}} בתחילה כוונה לעזור ל[[רקונקיסטה]] של [[חצי האי האיברי]], היא לא הצליחה להשיג תמיכה מהכנסייה או האצולה ובמקום זאת רצחה מאות יהודים ב[[צרפת]] וב[[אראגון]].

בראשית דרכה הייתה הכוונה של התנועה לפעול נגד ה[[אסלאם]] ולמען [[טיהור אתני]] של מוסלמים ב[[ספרד]] במטרה לטהר את החברה. אולם מאוחר יותר, כאשר הצלבנים לעתיד יצאו מנורמנדי לכיוון דרום צרפת, היעד שלהם השתנה נגד יהודים. פעולות התנועה לא היו רק ביטוי ל[[אנטישמיות]], אלא גם מחאה נגד המדיניות הכלכלית של בני המלוכה וה[[מונרכיה]].{{הערה|שם=":1"|{{Cite journal|last=Kuzdale|first=Ann|date=1998|title=Review of Communities of Violence: Persecution of Minorities in the Middle Ages by David Nirenberg|url=https://www.jstor.org/stable/1466255|journal=Journal of the American Academy of Religion|volume=66|issue=1|pages=191–194|doi=10.1093/jaarel/66.1.191 |jstor=1466255 |issn=0002-7189|via=JSTOR}}}}{{הערה|{{Cite journal|last=RAPOPORT|first=DAVID C.|date=2016|title=Review of Holy War, Martyrdom and Terror: Christianity, Violence and the West, ca. 70 C.E. to the Iraq War by Philippe Buc|url=https://www.jstor.org/stable/43901855|journal=Journal of World History|volume=27|issue=2|pages=332–335|jstor=43901855 |issn=1045-6007|via=JSTOR}}}}

==גורמים==
הגורמים לתנועה מורכבים; אולם, באותה תקופה פרצה סדרה של אירועי [[רעב המוני]] הקשורים לשינויים אקלימיים ("[[עידן הקרח הקטן]]") והמצב הכלכלי של העניים הכפריים הידרדר. יתר על כן, היו נבואות ושיחות על מסע צלב חדש. כמו כן, חובות למלווי כספים יהודים חוסלו ככל הנראה עם [[גירוש צרפת הגדול|גירוש יהודי צרפת]] על ידי [[פיליפ הרביעי, מלך צרפת]] ב-1306; עם זאת, בנו, [[לואי העשירי, מלך צרפת]], החזיר אותם והפך לשותף בהשבת החובות שלהם.

עם זאת, המנהיגות ה[[צביעות|צבועה]] והמצב שנוצר על ידי האנשים המשתייכים למעמד העליון וה[[אצולה|אצילים]] הביאו לאירוע ההרה אסון של 1320.{{הערה|שם=":0"}} היהודים היו נציגי המלוכה וכן אחראים על גביית מיסים, עובדות שהפכו לאחד הגורמים המובילים למסע צלב.{{הערה|שם=":1"}} כישלונה של החברה לפעול נגד המעשים האלימים שנועדו לשנות את המצב למרות מתן לגיטימציה ל[[מלחמת דת|מלחמת הקודש]] תרם לתחילתה של התנועה. כמו כן, חילוקי הדעות בין הצלבנים והמלך, כמו גם עם אמרי דה קרו, ה{{קישור שפה||Seneschal|סנשל}} של [[קרקסון]], היו חלק מהסיבות שתרמו לכוון את מסע הצלב נגד יהודים מלכתחילה.{{הערה|שם=":2"|{{Cite journal|last=Menache|first=Sophia|date=1985|title=Faith, Myth, and Politics: The Stereotype of the Jews and Their Expulsion from England and France|url=https://www.jstor.org/stable/1454402|journal=The Jewish Quarterly Review|volume=75|issue=4|pages=351–374|doi=10.2307/1454402|jstor=1454402 |issn=0021-6682}}}}

==ההתחלה==
מסע הצלב החל ביוני 1320 ב[[נורמנדי]], כאשר רועה צאן בגיל ההתבגרות טען ש[[רוח הקודש (נצרות)|רוח הקודש]] ביקרה אותו, והורתה לו להילחם ב[[מורים]] ב[[חצי האי האיברי|איבריה]]. בדומה ל[[מסע הצלב של הרועים (1251)|מסע הצלב של הרועים]] ב-1251, תנועה זו כללה בעיקר צעירים, נשים, זוגות נשואים, אנשי דת וילדים.{{הערה|שם=":1"}} הם צעדו ל[[פריז]] כדי לבקש מ[[פיליפ החמישי, מלך צרפת]], להוביל אותם, אך הוא סירב להיפגש איתם כלל. בהיותם בפריז, הם שחררו אסירים ב{{קישור שפה||Grand Châtelet|גראנד שאטלה}}.{{הערה|שם=קתולית|[https://en.wikisource.org/wiki/Catholic_Encyclopedia_(1913)/Crusade_of_the_Pastoureaux Crusade of the Pastoureaux]. Catholic Encyclopedia. New York: Robert Appleton Company.}}

==התקדמות==
[[קובץ:Juifs portant la rouelle condamnés au bûcher. Manuscrit médiéval..jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים מועלים על המוקד]]
מסע הצלב צעד דרומה ל[[אקיטן]], תוך שהרועים תוקפים טירות, פקידים מלכותיים, כמרים ו[[צרעת|מצורעים]] לאורך הדרך. עם זאת, היעדים העיקריים שלהם היו יהודים, שאותם תקפו ב{{קישור שפה||Saintes, Charente-Maritime|סנט (השראנט הימי)|סנט}}, {{קישור שפה||Verdun-sur-Garonne|ורדן-סיר-גארון}}, [[קאור]], [[אלבי]] ו[[טולוז]], אליה הגיעו ב-12 ביוני. ברוך מגרמניה, שהועסק כמורה בטולוז, תיעד את השתלשלות העניינים בעיר. מושל טולוז כלא אותם במבצר של העיר, אבל ההמון שחרר אותם ואז הם נכנסו לרובע היהודי ודרשו מהיהודים להתנצר ואלו שסירבו נרצחו.{{הערה|שם=עברית|כיוון=ימין|הערך רוֹעִים, גְּזֵרַת הָ- ב[[האנציקלופדיה העברית|אנציקלופדיה העברית]], כרך ל' טור 946}} האפיפיור [[יוחנן העשרים ושניים]] שהתגורר ב[[אביניון]], נתן הוראה לעצור אותם. כאשר בסופו של דבר עברו ל[[ספרד]], התקפותיהם על היהודים היו ידועות, ו[[חיימה השני, מלך אראגון]], נשבע להגן על אזרחיו. בתחילה נאסר עליהם להיכנס לממלכה כלל, אך כשנכנסו ביולי, הזהיר חיימה את כל האצילים שלו לוודא שהיהודים יהיו בטוחים.

כצפוי, הרועים אכן תקפו כמה יהודים, במיוחד במבצר מונטקלוס (Montclus), שם נרצחו למעלה מ-300 יהודים. בנו של חיימה, [[אלפונסו הרביעי, מלך אראגון|אלפונסו]], נשלח כדי להשתלט עליהם. האחראים לטבח במונטקלוס נעצרו והוצאו להורג. לא היו אירועים נוספים ומסע הצלב התפזר.

==הצלחה וכישלון==
מסע הצלב הצליח לתקופה מוגבלת תחת שלטונו של פיליפ החמישי. ההצלחה הזמנית הייתה תוצאה של תמיכת מועצות הערים, ה[[קונסול דיפלומטי|קונסולים]], המעמד הגבוה והציבור. המעמד העשיר אף על פי שחשש מהתנועה, עדיין סיפק כספים לצלבנים עבור התנועה והקונסולים אפשרו להם לאחוז בנשק שהיה אסור בעיירה. הקונסולים הגנו על הצלבנים כאשר תקפו יהודים, תפסו את כספם, סחורתם ושדדו כנסיות. קל היה להשיג אמפתיה ציבורית בזמן 1320, וכך קיבלו צלבנים את אהדת האוכלוסייה אשר יחד עם תומכים אחרים סייעו להם להצליח להתכוון לפגוע ביהודים לתקופה קצרה בה רצחו מספר רב של יהודים.

אולם עד מהרה הגיע מסע הצלב לסיומו וחוסל. התנועה התפזרה והרועים נלכדו. אחד התורמים העיקריים לנפילת הרועים היה [[אלפונסו הרביעי, מלך אראגון|אלפונסו]], בנו של [[חיימה השני, מלך אראגון]]. הרועים הובסו על ידי אלפונסו, שכדי לעצור את הצלבנים הפנה נגדם מיומנות צבאית מקצועית.{{הערה|שם=":0"}}

==היהודים==
לאחר תבוסת מסע הצלב, נעזרו היהודים במלכי אראגון להתייצב ולחזור לעמדותיהם הקודמות שתפסו לפני הגעת התנועה. ה{{קישור שפה||Seneschal|סנשל}} של [[קרקסון]] תמך בהגנה על יהודים בהתבסס על היותם של יהודים "[[צמיתות|צמיתי]] המלך".{{הערה|שם=":0"}} הוא הזהיר את תושבי קרקסון מתגובה חזקה אם יתמכו במסע הצלב נגד היהודים. הוא לא רצה שתנועה כזו תנצח באזור שבשליטתו. לכן הוא תמך והגן על היהודים שתחת סמכותו.{{הערה|שם=":2"}}

==תוצאות==
"מסע צלב" זה נתפס כמרד נגד המלוכה הצרפתית, קצת כמו [[מסע הצלב של הרועים (1251)|מסע הצלב הראשון של הרועים]]. היהודים נתפסו כסמל לכוח המלכותי, שכן הם הסתמכו יותר מכל אוכלוסייה אחרת על הגנתו האישית של המלך הן בצרפת והן ב[[אראגון]], ולעיתים קרובות היו סמל גם לכלכלת המלוכה, שנואים על ידי עניים והאיכרים שנגבה מהם מס כבד. רק שנים ספורות קודם לכן הותר ליהודים לחזור לצרפת, לאחר שגורשו ב-1306. כל חוב שהיו חייבים ליהודים נגבה על ידי המלוכה לאחר גירושם, מה שכנראה תרם גם לקשר שהאיכרים ייחסו בין היהודים עם המלך.

בשנת 1321 קנס המלך פיליפ את הקהילות שבהן נהרגו יהודים. הדבר הוביל למרד שני, הפעם בקרב האוכלוסייה העירונית, אף על פי שהיסטוריונים מאוחרים יותר המציאו את הרעיון של "מסע צלב של רועי הבקר", גל שני של מסע הצלב של הרועים. אף על פי שהוא מעולם לא התרחש, היו, עם זאת, התקפות נוספות על יהודים כתוצאה מהקנסות.

אף על פי שהאפיפיור קרא להגן על יהודים הכנסייה לא התירה ליהודים שהוטבלו בכוח לשוב ליהדותם.{{הערה|שם=עברית}}

==לקריאה נוספת==
<div style="direction: ltr;">
* David Nirenberg, ''Communities of Violence: Persecution of Minorities in the Middle Ages''. Princeton, 1996.
* Malcolm Barber (1981). "The Pastoureaux of 1320," in ''Journal of Ecclesiastical History'' 32 (2), 143–66.
* Joaquín Miret y Sans: ''Le Massacre des juifs de Montclus en 1320, épisode de l’entrée des Pastoureaux dans l’Aragon''. Cerf, Versailles 1907
</div>

==קישורים חיצוניים==
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}}

[[קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם בימי הביניים]]
[[קטגוריה:רקונקיסטה]]
[[קטגוריה:מסעי הצלב]]
[[קטגוריה:המאה ה-14]]
[[קטגוריה:נורמנדי]]

הגדת ברצלונה

2024-09-28T15:35:28Z

2A06:C701:43EA:7D00:88DB:A89:5F86:2B75: עריכה, קטגוריה

{{אין לבלבל עם|הגדת הזהב}}

{{ספר}}

[[קובץ:Barcelona Haggadah 28v29r.l.jpg|טקסט=<nowiki>[[הא לחמא עניא]] כתוב בכתב יד הגדת ברצלונה</nowiki>|ממוזער|הא לחמא עניא כתוב בכתב יד הגדת ברצלונה]]

'''הגדת''' '''ברצלונה''' היא [[כתב יד (העתק)|כתב יד]] מאויר שנוצר בשנת [[1350]] בערך, המכיל את נוסח ה[[הגדה של פסח]]. זוהי אחת ההגדות הספרדיות שנוצרו ב[[ברצלונה]] בסביבות שנת 1350 יחד עם [[הגדת הזהב]], שהופקה גם בברצלונה של [[ימי הביניים]].

== תיאור ==
[[כתב יד (העתק)|כתב היד]] עשוי [[קלף]], עם 161 דפי פוליו בגודל 255 על 190 מ"מ. בהגדה נעשה שימוש בארבעה סגנונות [[קליגרפיה|קליגרפיים]] שונים: אות מרובעת בשני גדלים ואחת חצי-קורסיבית, גם היא בשני גדלים. להגדה קווים ושוליים מסומנים.

[[כתב יד (העתק)|כתב היד]] מכיל שני חלקים, שהם פרי עבודתם של שני מעתיקים שונים, שכנראה פעלו בזמנים ובאזורים שונים. שני חלקים אלו אוחדו מאוחר יותר לצורתם הנוכחית.

הקלף ששימש בחלק הראשון, הראשי, תוצרת [[ברצלונה]], דומה לזה של כתבי יד [[ספרד]]יים אחרים, ושונה מאוד מאלה המשמשים ב[[מרכז אירופה]] וב[[איטליה]]. טכניקת סימון הקווים והשוליים ששימשו בחלק זה של כתב היד הייתה נפוצה בקרב מעתיקים [[ספרדים (עם)|ספרדים]], והחלה להתפשט לאחר [[1271]]. טכניקה זו אינה שכיחה ב[[קודקס]] של [[המאה ה-14|המאות הארבע-עשרה]] ו[[המאה ה-15|החמש-עשרה]]. גם העובדה של יצירת הקיפולים עם ארבעה דו-פולים כדי להשיג שמונה עלים שימושיים הייתה אופיינית ל[[קודקס]] הספרדי.

מלבד ה[[הגדה של פסח|הגדה]] עצמה בהגדת ברצלונה מספר [[פיוט]]ים, מחברי חלק מהם היו תושבי העיר [[ז'ירונה]] שבספרד.

== היסטוריה ==
החלק הראשון והמרכזי של ההגדה מתוארך לאמצע [[המאה ה-14|המאה הארבע-עשרה]] ונעשה כנראה ב[[ברצלונה]]. ההרחבה נעשתה ב[[פרובאנס]] בסוף המאה הארבע-עשרה או בתחילת [[המאה ה-15|המאה החמש-עשרה]].

שני חלקי ההגדה אוחדו ב[[בולוניה]] בשנת [[1459]], ההגדה נמכרה על ידי שלמה לטיף מ[[ירושלים]] לרבי משה, בנו של רבי אברהם מבולוניה בשנת 1459 תמורת חמישים [[דוקט]]ים של זהב. הוא מכיל גם את אישורו של ה[[צנזורה]] ה[[כנסייה|כנסייתית]], פריי לואיג'י, מ[[המסדר הדומיניקני]] משנת [[1599]].

ההגדה כיום בבעלות [[הספרייה הבריטית]], ב[[לונדון]].

==גלריה==
<gallery mode=traditional heights=150 widths=150>
Massah, Barcelona Haggadah.jpg|[[מצה]] מתוך הגדת ברצלונה
Havdalah ceremony - Barcelona Haggadah (14th C), f.26 - BL Add MS 14761.jpg|מתוך הגדת ברצלונה
Barcelona Haggadah 30v.jpg|"עבדים היינו לפרעה במצרים" מתוך הגדת ברצלונה
Barcelona Haggadah.jpg| מתוך הגדת ברצלונה
</gallery>

== ביבליוגרפיה ==
* קאנו פרז, מריה חוסה, "תוכן ההגדה של ברצלונה" (בספרדית). מגוון לימודי ערבית ועברית. כתבי עת אלקטרוניים של אוניברסיטת גרנדה, כרך 41, 1992.

== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה|שם=Category:Barcelona Haggadah (14th C) - BL Add MS 14761}}
* [http://www.bl.uk/onlinegallery/onlineex/illmanus/other/033add000014761u00034v00.html קובץ ההגדה של ברצלונה] <small>(באנגלית)</small>. [[הספרייה הבריטית]], [[2014]].
* [[מהדורת פקסימיליה]] באתר facsimile-edition [https://facsimile-editions.com/bh/ (כאן)]

{{הגדות של פסח}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:כתבי יד עבריים מאוירים]]
[[קטגוריה:ברצלונה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:כתבי יד של ההגדה של פסח|ברצלונה]]
[[קטגוריה:ספרי המאה ה-14]]
[[קטגוריה:קטלוניה: תרבות]]